דו"ח רווח והפסד – דו"ח המרכז את רווחי או הפסדי העסק, ובעיקרו מדווח על הכנסותיה והוצאותיה של ישות עסקית לתקופה מוגדרת וקבועה (רבעון או שנה). בדוח רווח והפסד נרשמות כל ההכנסות וכל ההוצאות של העסק.

מכירות – השווי הכספי של הסחורות אשר הגורם העסקי רכש, כאשר מטרתו הסופית היא למכור אותן ולהרוויח ממכירתן; יירשם גם כהכנסָה. כאשר עסק מוכר – המכירות נרשמות במחירי המכירה.

קניות – התשלום הכולל והסופי עבור סחורה או שירות המיועדים למכירה; יירשם גם כרְכִישָׁה.

כאשר עסק קונה – הקניות נרשמות במחירי העלות לעסק.

עלות המכירות – בחברה מסחרית עלות המכירות הינה הסכום בו רכשתי את הסחורה (הסכום בו עלתה לי הסחורה), לצורך  המכירות, אשר מכרתי במהלך התקופה. עלות המכירות מורכבת מסכומי מלאי הפתיחה בתוספת הקניות בניכוי מלאי הסגירה. בחברה יצרנית (תעשייתית), עלות המכירות והעיבוד הינם: הסך עלויות אשר השתתפו בייצור המוצרים אשר נמכרו באותה שנה. מדובר גם בעלויות ישירות וגם בעלויות עקיפות אשר הועמסו על המוצר. מדובר בהוצאות כגון: עלות חומר גלם, שכר עבודה לעובדי ייצור, פחת בגין ציוד של הייצור וכו'. בד"כ עלות המכר לא כוללת עלויות אשר אינן קשורות לייצור המוצר. עלויות כגון: הוצאות מכירה, והוצאות הנהלה וכלליות.

הוצאות תפעול – מדובר בהוצאות התפעול השוטף של העסק: הוצאות מכירה, שיווק, פרסום הנהלה וכלליות. יש לחסר הוצאות אלה מהרווח הגולמי ותוצאתה הינה הרווח התפעולי.

הוצאות מכירה – הוצאות אשר הוצאו לשם שיווק ומכירה של המוצר. הוצאות אלה נעשו לאחר ייצור המוצר הסופי, והן כוללות את כל ההוצאות עד להגעת המוצר לידי הלקוח. לדוגמא, הוצאות שכר של אנשי המכירות, הוצאות הובלה ללקוחות, הוצאות פרסום ואריזה וכד'.

הוצאות הנהלה וכלליות – מדובר בכל ההוצאות אשר אינן עלות המכר הקשורות בהפעלת העסק ואשר אינן מהוות את עלויות הייצור.  הוצאות אלה כוללות בין היתר הוצאות נסיעות ומשכורות מנהלים, הוצאות משרד וכד'.

הוצאות פחת – הוצאות המבטאות ירידה בשווי של הנכס על פני תקופת הבעלות והשימוש בנכס הנובעות מבלאי, שינויים טכנולוגיים והתיישנות. קיימות מספר שיטות לחישוב הוצאות פחת תקופתיות כגון: שיטת קו ישר, סכום ספרות השנים, פחת מואץ ועוד.

הוצאות מימון – הוצאות הקשורות במימון העסק, גיוס כספים וניהול השקעות. הוצאות ריבית על הלוואה, הוצאות ריבית בגין אגרות חוב שהעסק הנפיק.

הפרשה למס הכנסה – הפרשה אשר העסק עורך עבור מס הכנסה לטובת תשלום מס עתידי, על סמך אומדן הרווח הצפוי כפי שהוגדר בפקודת מס הכנסה. (הוראות פקודת מס הכנסה לא תמיד זהות לעקרונות החשבונאיים המקובלים).

מאזן – דו"ח המשקף את מצבו הכספי של הגורם העסקי בנקודת זמן מוגדרת בה הוא נערך (לרוב בסוף השנה, דהיינו ב-31/12). המאזן כולל, הן רשימה תמציתית ומרוכזת של נכסי הגורם העסקי ומקורות המימון שלו, כלל התחייבויותיו, והן ההפרש ביניהם שהינו התחייבות לבעלים (המכונה הון בעלים או הון עצמי).

נכסים – משאב כלכלי אשר ניתן לרכוש לגביו זכות קנין, רכוש מוחשי ובלתי מוחשי. באופן פרטני יותר במונחי החשבונאות, אלו הם כלל המשאבים בעלי ערך כספי אשר נרכשו או הושגו במהלך עסקיה של הפירמה ואשר מצויים בבעלותה ותורמים ליצירת ערכים עתידיים לבעליה.

נכסים שוטפים – נכסים אלה מוצגים במאזן בערכם הכספי וכוללים את הנכסים אשר ניתן להמיר למזומן בתקופה הקרובה (בשנה הקרובה). קבוצת הנכסים השוטפים כוללת נכסים כגון: מזומנים ושווי מזומנים, לקוחות, חייבים, מלאי ועוד.

מזומנים – כסף זמין המגולם בשטרות או מטבעות, ומהווה אמצעי התשלום הנזיל ביותר.

עו"ש בנק – המונח עו''ש משמעו חשבון 'עובר ושב', המהווה חשבון בנק אשר באמצעותו מנוהלת רוב הפעילות הפיננסית השוטפת, הכוללת תשלומים לגורמים שונים על ידי אמצעי תשלום שונים, כדלהלן: צ'קים, כרטיסי חיוב וכן הלאה.

פיקדון קצר מועד (פק"מ) – פיקדון לתקופה בת 7 ימים עד 365 ימים, כאשר הלקוח בוחר מראש את התקופה הרצויה לו והבנק מתחייב מראש על שיעורי הריבית לכל התקופה המיועדת.

פיקדון צמוד מט"ח (פצ"מ) – פיקדון המאפשר הצמדת הכסף למטבע חוץ. תקופת הפיקדונות הצמודים למט"ח נעה בין חודש לשנתיים והפרשי השער פטורים ממס.

צ'ק – מכונה גם המחאה. צ'ק הינו שטר שבו מורה גורם פיננסי, פרטי או עסקי (בעל החשבון – המושך) לבנק (הנמשך), לשלם סכום כסף מסוים עבור המוטב (הנפרע, מקבל השיק) בתאריך ספציפי וללא תנאים. מדובר באמצעי תשלום נפוץ כאשר השימוש בו בישראל מוסדר הן בדיני השטרות והן בחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ''א-1981.

שטר – מסמך המציין את זכותו של אדם לקבל נכס (כסף או נכס אחר) אשר טרם ניתן לו. שטר בא לידי ביטוי במגוון צורות, כגון: המחאה, שטר חליפין, שטר חוב, שטר משכנתא, שטר כסף, שטר מטען ועוד.

שיקים לקבל/שטרות לקבל – שיקים או שטרות שלקוחותיה החייבים של הפירמה סיפקו ואשר מועד פירעונם טרם הגיע או שטרם הופקדו בבנק והינם מיועדים לתאריך ספציפי עתידי לאחר יום המאזן.

לקוחות, חייבים – הנדרש לשלם חוב הינו לקוח החברה, המכונה "חייב", אשר חובותיו הפתוחים כלפי החברה נובעים לרוב ממתן סחורה או שירות באשראי שטרם שולמו.

מלאי – מאגר סחורות (וחומרי הגלם – בחברה יצרנית), המוחזקים בבעלות גורם עסקי לצורך מכירתם במהלך פעילותו העסקית השוטפת של העסק. כשמדובר בחברה יצרנית (תעשייתית) – קיים מלאי של חומרי גלם (לייצור המוצר הסופי), בנוסף, קיים מלאי תוצרת בעיבוד (מלאי אשר נמצא על פסי הייצור, אולם ליום המאזן החברה טרם סיימה לייצר את המוצר), וכן מלאי תוצרת גמורה (מוצר סופי), ומלאי חומרי אריזה (לאריזת המוצר הסופי). בחברה מסחרית לא קיימים סוגי המלאי של החברה היצרנית, שכן היא רוכשת מוצר סופי. לסיכום: המלאי הוא אותן יחידות שהעסק רכש או ייצר במהלך השנה.

מלאי פתיחה – יתרת המלאי בתחילת התקופה המדווחת המכונה גם כתקופה החשבונאית. דהיינו, שווי הסחורות בתחילת התקופה או שווי הסחורות שנותרו מתקופה חשבונאית קודמת ומיועדות למכירה בתקופה שלאחריה.

מלאי סגירה – יתרת המלאי בסוף התקופה המדווחת. שווי הסחורות אשר נותרו בתום השנה המדווחת ומיועדות למכירה. כלומר, מלאי הסגירה בסוף השנה הנוכחית הופך להיות מלאי הפתיחה בתחילתה של השנה הבאה. מלאי הסגירה הוא אותן יחידות שהעסק רכש או ייצר במהלך השנה, וליום המאזן המלאי (שנרכש או יוצר) טרם נמכר. מלאי הסגירה מופיע הן בעלות המכר בדוח רווח והפסד והן כנכס במאזן. כלומר מלאי הסגירה הינו סכום תוצאתי – בעלות המכר ברווח והפסד וסכום מאזני – כנכס שוטף במאזן.

נכסים קבועים – נכסים בעלי אופי מתמיד אשר נדרשים לעסק לצורך ניהולו הרגיל. נכסים אלה לא יומרו למזומן אלא יוחזקו לשימוש תמידי. קבוצת נכסים אלה כוללת הן נכסים מוחשיים והן נכסים בלתי מוחשיים, כגון: פטנט או מוניטין.

רכוש קבוע – נכסים מוחשיים אשר מוחזקים לשימוש בייצור או בהספקת סחורות ושירותים או להשכרה לאחרים או לצרכים מנהליים. כמו כן, צפוי שישתמשו בהם יותר מתקופה אחת.

פחת שנצבר – סכום הפחת שהצטבר על הנכסים הקבועים עד למועד הדיווח.  פחת השנתי נרשם כהוצאה כנגד הכנסות של העסק בדו"ח רוו"ה וסך כל הפחת שנצבר נרשם בחשבון פחת מצטבר במאזן.

רכוש אחר – מדובר בנכסים בלתי מוחשיים (אין להם ממשות וקיום פיזי מוגדר) ברשות החברה כגון: פטנט, הסדרי תמלוגים, זכויות יוצרים, מוניטין, סימנים מסחריים וכד'. נהוג להציגם לאחר הפחתה בדומה לעלות המופחתת של הרכוש הקבוע.

מוניטין – חלק מערכה של ישות עסקית אשר לא ניתן ליחסו באופן ישיר לנכס מוחשי או חבות כלשהי, המהווה את ערך הפירמה מעל הנכסים המוחשיים שלה. המוניטין משקף את יכולתה של החברה להמשיך ולייצר רווח גבוה מהרווח הסטנדרטי הבסיסי (העודף על השיעור הנומינלי), אשר מרוויחים עסקים אחרים מסוג דומה, בין אם עכשיו ובין אם בעתיד. למעשה, מדובר בסבירות החזרה של הלקוחות לשוב ולרכוש מאותה ישות עסקית קניות נוספות וזאת בשל שמה המסחרי, יחסי הציבור, מיקום וכן הלאה.

פטנט – זכות משפטית אשר המדינה מעניקה למחזיק בה, בעל הפטנט או ההמצאה, ומאפשרת לו למנוע מאחר להשתמש בה או לנצלה, ללא רשותו או שלא כדין. זכות זו המהווה הגנה משפטית, מוענקת על ידי רשם הפטנטים לתקופה המוגדרת בחוק הפטנטים (כ-20 שנה), זאת על פי הסכמים בינלאומיים שעליהם חתומות רוב המדינות. תהליך קבלת אישור פטנט על המצאה מחייב הגשת בקשה לפטנט לרשות האחראית המטפלת בכך בכל מדינה.

התחייבויות – ערכים כספיים המוצגים במאזן הפירמה ומונים את כלל התחייבויותיה אשר היא חבה בתשלומם, בין היתר, לגורמי חוץ ולבעלי מניות.

התחייבויות לזמן קצר – התחייבות שוטפת שחברה מחויבת לשלם בתקופה הקרובה (עד שנה). הסעיף כולל בדרך כלל: התחייבויות לספקים ונותני שירות, מקדמות מלקוחות, הלוואות לזמן קצר וכד'.

משיכת יתר (אובר-דראפט) – זכות המוענקת על ידי הבנק ללקוח, פרטי או עסקי, המאפשרת למשוך כספים מחשבונו גם כאשר יתרתו בחשבון איננה מאפשרת זאת, כלומר לצבור יתרה שלילית. מדובר למעשה בסוג של הלוואה או אשראי, והבנק גובה בעבורה ריבית.

צ'קים לפירעון/שטרות לפירעון (שטל"פ) – התחייבות הלקוח העסקי להעברת כספים לצד ג' בתמורה למוצרים ושירותים שסופקו על ידי האחרון. צ'קים או שטרות שניתנו לספק לתאריך עתידי, לאחר יום המאזן.

ספקים, זכאים – גורמים עסקיים או פירמות המספקים מוצר או שירות עבורם תמורת תשלום כספי.

הלוואה – אשראי אותו מקבל גורם עסקי או פירמה מגורם אחר (פיננסי או פרטי הקרוי "המלווה"), בתנאי שיחזירו במועד או במועדים הקבועים בהסכם ההלוואה.

ריבית – הביטוי לתשלום הכספי אשר משלם הלווה למלווה עבור מתן הרשות להשתמש בכספו לתקופת זמן מוגדרת שנקבעה ביניהם.

התחייבויות לטווח ארוך – התחייבויות שחברה נטלה על עצמה ומועד פירעונם הצפוי, נכון למועד הדיווח, מעל 12 חודשים.

משכנתא – שיעבוד נכס מקרקעין כבטוחה להחזרת הלוואה. כמו כן, מדובר בזכות במקרקעין שיש לרשום בלשכת המקרקעין. (יש להבדיל בין משכנתא למשכון).

חלויות שוטפות על הלוואות לזמן ארוך – נהוג להציג את הסכומים שיש לפרוע בגין הלוואות לזמן ארוך במשך השנה הקרובה, כהתחייבות שוטפת בתוך סעיף של חלויות שוטפות על הלוואה לזמן ארוך.

הון עצמי – מונח חשבונאי המייצג את עודף נכסי הפירמה על התחייבויותיה, זאת בהתאם למאזן שדיווחה. כאמור, מוגדר כהפרש בין סך נכסי הפירמה לבין סך התחייבויותיה. היה והנכסים עולים בערכם על ההתחייבויות, זהו הון עצמי חיובי. היה וההתחייבויות עולות בערכן על הנכסים, ההון העצמי שלילי ומובע כגרעון.

ניירות ערך – תעודות המונפקות בסדרות בידי תאגיד (כגון חברה או אגודה שיתופית) או הממשלה, לרבות: מניות, איגרות חוב וכתבי אופציה בעלות ערך כספי מסוים (לרוב). חלקם נסחרים בשוק בורסה המאופיין כשוק מוסדר ומפוקח, בו צרכנים ויצרנים נפגשים על מנת לבצע עסקאות בניירות ערך, סחורות, מטבע חוץ וכדומה. כיום, מרבית העסקאות מתקיימות בבורסה, אך קיימות גם כן עסקאות חיצוניות המבוצעות על ידי גופים מוסדיים, לרוב. מחיריהם הנסחרים בבורסה דינאמיים ומשתנים באופן רציף מדי יום ביומו, זאת בהתאם להיצע וביקוש השוק (מוסדר בחוק ניירות ערך, תשכ''ח-1968).

מניה (Stock Share) – תעודת השתתפות כספית בהונה של חברה או ברכושה, המעידה על זכותו של המחזיק בה להשתתפות ברווחיה וחלקו מרכושה בעת פירוקה. בעלי המניות הם פורמאלית בעלי החברה ואחראים מבחינה כספית להתחייבויותיה בגובה סכום המניה שבבעלותם.

בעלי המניות רשאים ליהנות מרווחי החברה, ואם זו מתפרקת, עוברים לידיהם עודפי רכושה, לאחר סילוק ההתחייבויות והתביעות כלפיה. הרווח הנקי של חברת מניות (כולו או בחלקו) מתחלק בין בעלי המניות בצורת דיבידנד. קיימים סוגי מניות רבים, כגון: מניות רגילות, מניות בכורה, מניות רגילות מבוקרות, מניות מייסדים ומניות נדחות וכן הלאה.

מניה היא נכס הניתן לקניה, מכירה, העברה, שיעבוד והורשה. כאשר העברת מניה נעשית על ידי 'כתב העברת מניה' וחייבת להיות בעלת ערך מספרי נקוב, ומיוצגת על ידי תעודת מניה. ערכה נקבע באמצעות הביקוש וההיצע שלה בשוק, בהתאם להערכת הזכויות שהיא מייצגת ובהתאם לחלקה ברווחי החברה.

איגרת חוב (אג"ח) – נייר ערך המהווה תעודת התחייבות לתשלום חוב. מדובר באמצעי פיננסי אשר בעזרתו לווים גופים שונים כספים אחד מהשני. במכירת איגרת חוב, מקבל מנפיק האיגרת סכום כסף, מראש, מרוכש האיגרת. בתמורה, מתחייב המנפיק לשלם לשיעורין את הסכום הנקוב (לעתים בתוספת הצמדה) וכן ריבית, במועדים עתידיים הנקובים בנייר.

סוג מקובל של איגרות חוב בשוק החופשי, הינו איגרות המונפקות על ידי חברות גדולות וגורמים ממשלתיים. מרביתן סחירות ועוברות בין סוחריה מרגע רכישתן ועד לרגע פדיונן. המסחר באיגרות חוב עד לפירעונן נעשה לרוב באמצעות הבורסה. הסחר הבורסאי אינו משנה את גובה הפדיון של האיגרת (קרן וריבית) ומייצג רק את הביקוש וההיצע שלה בשוק במהלך התקופה בה היא זמינה למסחר.

הערה:  המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. רק הוראות החוק, הפסיקה או הוראות המוסד המטפל, מחייבות וקובעות.

הכותב: ד"ר איתמר כוכבי, הינו מרצה בפקולטה הנדסת תעשייה וניהול בטכניון בחיפה כ-20 שנה, בקורסים חשבונאות ניהולית מתקדמת ובקרת עלויות. כמו כן, מרצה באוניברסיטת חיפה, בפקולטה לניהול – מנהל עסקים, לתואר MBA, בקורס "עקרונות החשבונאות".

 e-mail: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.